תנ"ך על הפרק - ויקרא יט - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ויקרא יט

109 / 929
היום

הפרק

מִצְוֹת רַבּוֹת

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽרדַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ים וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ׃בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵאָכֵ֖ל וּמִֽמָּחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃וְאִ֛ם הֵאָכֹ֥ל יֵאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֺנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי־אֶת־קֹ֥דֶשׁ יְהוָ֖ה חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּֽיהָ׃וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט׃וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ׃וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר׃לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא׃לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃אֶֽת־חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ׃וְ֠אִישׁ כִּֽי־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה לֹ֣א נִתַּן־לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּהְיֶ֛ה לֹ֥א יוּמְת֖וּ כִּי־לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה׃וְהֵבִ֤יא אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ לַֽיהוָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֵ֖יל אָשָֽׁם׃וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת יִהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַיהוָֽה׃וּבַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃לֹ֥א תֹאכְל֖וּ עַל־הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ׃לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ׃וְשֶׂ֣רֶט לָנֶ֗פֶשׁ לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בִּבְשַׂרְכֶ֔ם וּכְתֹ֣בֶת קַֽעֲקַ֔ע לֹ֥א תִתְּנ֖וּ בָּכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃אַל־תְּחַלֵּ֥ל אֶֽת־בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹא־תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה׃אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃אַל־תִּפְנ֤וּ אֶל־הָאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל־תְּבַקְשׁ֖וּ לְטָמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וְכִֽי־יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ׃כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה׃מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
אל כל עדת בני ישראל וכו' קדושים תהיו וכו'. רמז שדבר שבקדושה צריך עשרה לכן אמר עדת כי עדה היא עשרה. קדושים וכו'. מפרשים: איש אמו ואביו תיראו. איש אמו רמז לבעל אמו כמו איש נעמי. ואת שבתותי רמז לתוספת מחול על הקדש זה נלמד ממלת את גם שבתותי תוספת וא"כ שבת לא אחד הוא רק ג' תוספת מלפניו ותוספת מלאחריו. תשמורו תמתינו שלא יצא כמו ואביו שמר את הדבר. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל בפירושו כ"י: ואת שבתותי תשמורו. פירש"י ז"ל סמך שבת למורא אב לומר אע"פי שהזהרתיך על מורא אב אם יאמר לך חלל שבת אל תשמע לו. ויש לדקדק לדעת הסמ"ג והטור בי"ד סימן ר"ם דאם אביו רשע פטור מכבוד א"וא אמאי אצטריך קרא ומה זו סמיכה הא אם אביו רשע שאומר לו חלל שבת ודאי שאינו שומע לו שהוא רשע ואינו חייב כלל בכבודו אפילו במה שהוא מותר. וזו ראיה לדעת הרמב"ם ז"ל שסובר דאף אם אביו רשע חייב בכבודו מדאצטריך לימוד דאם אומר לו אביו חלל שבת שלא ישמע לו. ואפשר לישב לדעת הסמ"ג והטור דפליגי על הרמב"ם ז"ל דאצטריך קרא כשהבן קבל עליו שבת מבעוד יום דלדידיה הוא שבת ואביו עדיין לא קבל שבת שהיא מבעוד יום ואז אומר לו אביו שיעשה מלאכה והוא חילול שבת לגבי דידיה הו"א שישמע לו שאביו אינו רשע כי עדיין לא קבלו הצבור שבת. קמ"ל דאל ישמע לו. מכיון שהבן קבל והוא אסור לעשות מלאכה כאלו הוא שבת. א"נ אפשר דמלאכה זו אביו צריך לה והו"א דאתי עשה דכבוד א"וא ודחי איסור שבת ואביו אינו רשע שהוא סובר דרחמנא שרייה לכבוד א"וא קמ"ל. ואה"נ דאם אביו יאמר לו חלל שבת בלי צורך דאז הוא רשע להכי לא אצטריך קרא דאינו חייב בכבודו וכ"כ הרב המאירי והריטב"א ז"ל פ"ק דיבמות. ודרך רמז אפשר לרמוז ואת שבתותי תשמורו אני ה' כמו שדרשו בזהר הקדוש אשר ישמרו את שבתותי דמסרסי גרמייהו וכו'. ור"ת ואת שבתותי תשמורו אני אשתו רמז לעונת ת"ח משבת לשבת ונ"ט אני ה' דהוא זיווגא דמטרוניתא כמ"ש בזהר הקדוש וזה רמז אנ"י ה'. והר"ן ז"ל כתב דאם צריך לעיין בתורה פטור ולכן לא הזכיר במשנה עונתן של ת"ח דלא פסיקא מילתא. ולפי דברי הזהר הקדיש נראה דיניח לעסוק בתורה דהטעם שהוא יחיד עליון ומה שלא נזכר במשנה עונתן דת"ח כבר כתב מהר"ם שיף ז"ל דלא תנייה משום צניעות וא"ש רמז אשתו שאמרנו שהוא בהעלם ואינו ניכר: אל תפנו. בזהר הקדוש דף פ"ד ר"ש כד הוה אזיל במתא והוו חברייא אזלין אבתריה והוו נשי שפירן אמר אל תפנו וכו' ע"ש ואפשר לרמוז ר"ת אל תפנו. אל תסתכלו פני נשים ובגדיהן כמשז"ל ע"פ ומה אתבונן על בתולה והכל רמוז בר"ת תפנו: ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה. רש"י ורז"ל מכח אינו ענין דרשוהו בחוץ למקומו והרב המג"ן ז"ל רמז דאם תחשוב כל הפסוק בגימטריא יעלה במחשב חוץ למקומו הכתוב הזה מדבר דוק ותשכח לא פחות ולא יותר: לא תגנובו. בגונב ממון הכתוב מדבר דעל הרוב משתתפים שנים אבל גונב נפש על הרוב הוא לבדו וכמ"ש רש"י ז"ל דלא תגנוב דעשרת הדברות בגונב נפש וכו'. מפרשים. ועוד האריכו: ואהבת לרעך כמוך אני ה'. כתב ראב"ן ז"ל בספרו דף ט"ז ע"ד סימן ל"ז וז"ל בב"ר זה ספר תולדות אדם אמר בן עזאי זה כלל גדול בתורה ורבי עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך גדול מזה. וכתב בפרשת קדושים ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם גדול מזה נ"ל פירושו דהכי דריש בן עזאי זה ספר תולדות אדם כל אדם יאהב את חבירו כאלו הוא תולדה שלו כלומר בנו ור"עק אומר כל אדם יאהב את חבירו כעצמו. בן עזאי סובר אדם אוהב בנו יותר מגופו ורבי עקיבא סובר אוהב את גופו יותר מבנו (כנ"ל להגיה) ולהכי כלל של ואהבת לרעך כמוך גדול מכלל של זה ספר תולדות אדם עכ"ל. והנה לסברת בן עזאי דאדם אוהב את בנו יותר מגופו ולהכי כתיב זה ספר תולדות אדם הרי הכתוב קרי בחיל ואהבת לרעך כמוך. ואפשר דסבר דהחיוב הוא ואהבת לרעך כמוך אך מצוה לאהוב חבירו כבנו וז"ש זה ספר תולדות אדם לא בדרך חיוב. ובסברת בן עזאי אפשר לפרש פסוק כרחם אב על בנים ריחם ה' על יריאיו פירוש דמענותנותו יתברך מרחם על יריאיו כרחם אב על בנים שאוהבם יותר ממנו כב יכול ע"ד דמצינו דירבעם עע"ז וכשהושיט ידו לעדו ותיבש ידו וכמשז"ל. ואפשר לרמוז בקראין ואהבת לרעך כמוך ואין חיוב לאוהבו כבנו. אני ה' דאהבתי אתכם כרחם אב על בנים. ולדעת רבי עקיבא דאוהב את גופו יותר מבנו אפשר לרמוז בפסוק קח נא את בנך את יחידך וארז"ל בילקוט האזינו ששאלו לשחוט את עצמו וזהו יחידך כלומר נפשך. ולהכי קאמר קח נא את בנך. וגם את יחידך נפשך. ולדעת בן עזאי אפשר לומר קח נא עתה את בנך שאתה אוהב יותר מגופך. וגם את יחידך תכין עצמך לכך אבל בתחילה עתה תקח בנך. ואחר כך אמר לו עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני כלומר מאשר עשית בבנך ממילא נודע דגם יחידך נפשך היית נותן לי. וראיתי בתשובות הרב מהר"י מברונא ז"ל סימן קצ"ח שכתב המגיה נר"ו במדבר קדמות כתב אוהב אדם את בנו יותר ממנו או לא פלוגתא דתנאי ראב"ן ואנא נפשאי בקשתיהו ולא מצאתיהו ועכ"פ ק"ל מדוע הלך למרחקים להביא מן החדש הנגלות לנו מקומו שואף בתלמוד וכו' ע"ש. ודברי ראב"ן הנה הנם בסימן ל"ז. ומה שהקשה דהוא תלמוד ערוך בבתרא דף קל"ו ע"ב דבריה עדיפא ליה מדנפשיה. לא שמא מתיא דהתם לענין ממונא רוצה האב שיהיה עשיר בנו אבל לענין אהבה שאוהב בנו יותר מגופו לא שמענו תדע דלדעת ראב"ן ז"ל ר' עקיבא ס"ל דאדם אוהב את גופו יותר מבנו וא"כ לדידיה הסוגיא הנזכר הפך רבי עקיבא. ומכח סוגיא זו הי"ל לדחות פירושו אלא מוכרח לחלק בין אהבת הגוף לממון. ותו לדידיה פשיטא ליה והיינו רבותא דאשכחנא דהוא פלוגתא דתנאי ומאי קשיא ליה דהלכתי למרחקים לומר את הגלוי. ואגב ראיתי דהרעיש העולם והקשה מסוגיא זו לכמה רבנים כאשר האריך שם. ויכולני לפתו"ר מה שאמרו שם בגמרא לר"ל אע"ג דבעלמא ק"פ לאו כקה"ד הכא אצטריך סד"א כל לגבי נפשיה אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא ליה קמ"ל דהכונה דהגם דנפשיה עדיפא ליה מ"מ פסיקא מילתא דקנין פירות לאו כקנין הגוף ולא מהני ה"ט דנפשיה עדיפא ליה להפך הלכה רווחת דק"פ לאו כקנין הגוף ובזה נפל היסוד. הן אמת דצריך לראות דברי התוספות שהזכיר שם ודברי הראשונים. לא ע"ט האסף: נחרפת לאיש. עיין לרש"י ז"ל וראב"ע ז"ל ויש מפרשים נחרפת לאיש מוכות לשון חריף להוצאה. ויש מפרשים לשון זבולון עם חרף נפשו למות. ויש מפרשים לשון מוקדמת כמו חריפי ואפילי. בימי חרפי: ונטעתם כל עץ מאכל. סמך למה שאמרו בן חמש שנים למקרא. כי הבנים נמשלו לעץ ופרי ושלשה שנים ערלים שאין מכניסין התנוק ללמוד. והרביעי כל פריו קדש מלמדין אותו ברכות ושבחות. א"נ מלמדין אותו האותיות והנקודות. ובשנה החמישית תאכלו את פריו שיודע מקרא להוסיף וכו' שמכאן ואילך מוסיפין ללמדו כל הארבעה ועשרים משנה ותלמוד. מפרשים. ואפשר לרמוז כי ר"ת שנים יהיה לכם ערלים גימטריא שמע דכשמתחיל לדבר מלמדו פסוק שמע: מפני שיבה תקום והדרת. פירשו המפרשים והנה נדרש כן בזהר הקדוש דהפירוש לזכור את בוראו בימי בחרותו עד שלא יזקין וז"ש מפני שיבה תקום קודם שתזקין תקום כגבור חיל לשוב בתשובה וס"ת מפני שיבה תקום והדרת מיתה כי האדם לא ידע קיצו והמיתה ממתנת לו ולכן תקום לכבוש יצ"הר לעבוד עבודתו יתברך ויתעלה: כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצריים. אפשר דנודע דכל גלות מצרים היה לברר ניצוצי הקדושה אשר נפוצו שמה. ונפש הגר שנתגייר הוא בירור מניצוצי הקדושה שיש באומתו. וז"ש ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם הלא אתם ביררתם ניצוצי הקדושה במצרים וזה הגר הוא בירור ניצוץ קדוש שבאומה ההיא. ולהיותו מעין דוגמא ואהבת לו כמוך כי אתה ידעה כמה חשוב לפניו יתן להוציא לאור ניצוצי הקדוש וזה כל פרי התורה והמצוה ולכן ואהבת לו כמוך:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך